הסיפור שלי

אמרו לי שיש לי שלושה בלטים בעמוד השדרה ודלקת שתישאר איתי לכל החיים.
בצבא התחילו לי כאבים בגב התחתון שהקרינו לרגליים.

זה מנע ממני לעשות דברים בסיסיים.
לסחוב כמו כולם.
לצאת לתרגיל כמו כולם.

והאמת?
זה פגע לי באיכות החיים הרבה יותר ממה שהעזתי להודות.

כל בדיקה וכל צילום הסתיימו באותה תשובה:
״יש דלקת. זה לא יעבור. תלמד לחיות עם זה.״

ניסיתי טיפולים.
פיזיותרפיה.
כדורים חזקים רק כדי לתפקד.

לא רציתי להיות זה שמתלונן.
אבל בפנים הייתה תחושת תסכול מטורפת.

איך זה הגיוני שאני שנראה חזק, מתאמן, אוהב לזוז, 
אבל חושש מלנעול נעל בבוקר או להיכנס לרכב? שלא יצוץ הכאב..
 

נקודת המפנה

התחלתי לחפש תשובות בעצמי.
ניסיתי סוגי ספורט ותנועה שונים - יוגה, קליסטניקס, פוצ׳יוולי.

לאט לאט שמתי לב למשהו מעניין:
כשכיף לי, כשאני רגוע, כשהתנועה מרגישה חופשית - גם הכאב נרגע.
וכשהייתי בתקופות של לחץ, עומס רגשי או חוסר שקט בראש - הוא חזר.

לקח לי זמן להבין שכאב הוא לא רק אבחנה, שריר תפוס או דלקת.
הוא גם מצב עצבי ומנטלי.
הוא מושפע מהראש לא פחות מהגב עצמו.

הבנתי שאני לא צריך רק “להתחזק” או “להתאמן נכון”.
אני צריך ללמוד להקשיב לגוף.
להחזיר לו ביטחון.
וליצור תנועה שמרגישה טובה ולא רק נכונה על הנייר.
 

למה הלכתי ללמוד טיפול ואימון

מתוך החיפוש הזה בחרתי להעמיק בעולם התנועה והטיפול.
רציתי להבין לעומק איך הגוף עובד ברמה הפיזית והמנטלית
ואיך אפשר לעבוד איתו ולא נגדו.

היום אני כבר שנתיים בלי כאב.
הפעם האחרונה שהוא חזר הייתה בתחילת המלחמה, כשהייתי בעזה 
והיום אני מבין בדיוק למה זה התפרץ דווקא שם.

לחיות עם כאב זו לא גזירת גורל,
אבל צריך לדעת איך לעבוד איתו ולסגל הרגלי חיים נכונים.

כשמבינים את זה, הגוף משתנה.
וכשהגוף משתנה - החיים משתנים.
 

היום

היום אני מוביל אנשים לחיים בגוף חופשי.
דרך שילוב של חיזוק, תנועה מודעת ועבודה מנטלית.
אני לא מטפל רק בכאב,
אני עוזר לאנשים להחזיר לעצמם ביטחון לנוע
ולעשות את הדברים שהם אוהבים.